מצה זו שאנו אוכלים על שום מה
1.
פסחים דף קיד, ב
אמר ריש
לקיש זאת אומרת מצות צריכות כוונה כיון דלא בעידן חיובא דמרור הוא דאכיל ליה בבורא
פרי האדמה הוא דאכיל ליה ודילמא לא איכוון למרור הלכך בעי למהדר לאטבולי לשם מרור
דאי סלקא דעתך מצוה לא בעיא כוונה למה לך תרי טיבולי והא טביל ליה חדא זימנא ... פשיטא היכא דאיכא שאר ירקות מברך אשאר
ירקות בורא פרי האדמה ואכיל והדר מברך על אכילת מרור ואכיל היכא דליכא אלא חסא מאי
אמר רב הונא מברך מעיקרא אמרור בורא פרי האדמה ואכיל ולבסוף מברך עליה על אכילת
מרור מתקיף לה רב חסדא לאחר שמילא כריסו הימנו חוזר ומברך עליה אלא אמר רב חסדא
מעיקרא מברך עליה בורא פרי האדמה ועל אכילת מרור ואכיל ולבסוף אכיל אכילת חסא בלא
ברכה
2.
תוספות שם דף קטו, א
מתקיף
לה רב חסדא לאחר שמילא כריסו כו' - רב חסדא נמי נראה דסבר כר"ל דבעי כוונה אעפ"כ
סבר דאין נכון לברך בטיבול שני כיון שכבר מילא כריסו דאי סבר אין צריכות כוונה ה"ל
למימר בהדיא דנפיק בטיבול ראשון ואם יברך בטיבול שני הויא ברכה לבטלה ... ומברך לרב
חסדא בטיבול ראשון על אכילת מרור אע"ג דעיקר מצות מרור לא נפיק אלא בטיבול שני אחר
מצה מועלת הברכה שבירך בטיבול ראשון לטיבול שני מאחר שאכל ממנו מעט בטיבול ראשון
מידי דהוה אברכת שופר דמברך אתקיעות דישיבה ומועלת ברכה לתקיעות שבעמידה שהם עיקר
ונעשית על סדר ברכות
3. רש"י
פסחים דף קיט, ב
אין
מפטירין אחר מצה אפיקומן - שצריך לאכול מצה בגמר הסעודה זכר למצה הנאכלת עם הפסח,
וזו היא מצה הבצועה שאנו אוכלין באחרונה לשם חובת מצה אותה שלאחר אכילה, ועל כרחינו
אנו מברכין על אכילת מצה בראשונה, [אף על פי שאינה באה] לשם חובה, כדאמר רב חסדא
לעיל גבי מרור דלאחר שמילא כריסו הימנו היאך חוזר ומברך עליו, הכי נמי גבי מצה,
הלכך תרוייהו מברך ברישא, והדר אכיל מצה באחרונה בלא ברכה
4.
תוספות שם דף קכ, א
וכן צ"ל
להלל שהיה כורך מצה ופסח בסוף הסעודה והכי הוי אכיל מצה דאורייתא אם כן בתחלת סעודה
היה מברך על המצה ואוכל דמועלת אותה ברכה לברכת מצה עם הפסח
שבסוף
5.
פסחים דף קכ, א
תניא
כוותיה דרבא ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' א-להיך מה שביעי רשות אף ששת
ימים רשות מאי טעמא הוי דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא
ללמד על הכלל כולו יצא יכול אף לילה הראשון רשות תלמוד לומר על מצת ומררים יאכלהו
אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מנין תלמוד לומר בערב
תאכלו מצת הכתוב קבעו חובה
6.
רא"ש פסחים פרק י סימן לה
והיכא
דלית ליה כולה סעודתא ממצה דמנטרא אלא כזית בלחוד דמנטר הוא דאית ליה אכיל ברישא
מהיאך דלא מינטר ובריך עליה המוציא ולבסוף מברך על כזית דמנטרא לאכול מצה ואכיל ...
ויראה שהברייתא דדובשנין איירי בזמן הבית הלכך צריך שיאכל כזית שמור באחרונה לקיים
על מצות ומרורים יאכלוהו אבל בזמן הזה שאין לנו חובת מצה אלא מבערב תאכלו מצות אין
לאחר ברכת המצה מוטב שיאכלנה בתחלה לתיאבון
7. רי"ף
פסחים דף כז, א בדפי הרי"ף
והיכא
דלית ליה כולה סעודתא ממצה דמינטרא אלא כזית בלחוד דמינטר הוא דאית ליה, אכיל ברישא
מהאיך דלא מינטר ומברך עליה המוציא ולבסוף מברך על כזית דמינטר לאכול מצה ואכיל
ומברך אמרור ואכיל והדר בריך מצה ומרור ואכיל בלא ברכה, דתניא הסופגנין והדובשנין
והאיסקריטין אדם ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה
באחרונה
8. טור
אורח חיים סימן תפב
כתב
רי"ף מאן דלית ליה אלא כזית דמינטרא אכיל ברישא דלא מינטרא ומברך עליה המוציא
ולבסוף מברך על כזית דמינטר לאכול מצה ... ובעל העיטור כתב שיאכל מיד דלא מינטר
ויברך עליו המוציא ועל אכילת מצה ויאכל דמינטר בסוף בלא ברכה וא"א הרא"ש ז"ל כתב
שיאכל מיד כזית דמינטר כדי שיאכל מצה לתיאבון ויברך עליו המוציא ועל אכילת מצה
ואינו חושש אם יאכל לבסוף דלא מינטר
9. ב"ח
שם
ומה
שכתב ובעל העיטור כתב שיאכל מיד דלא מינטר ויברך עליה המוציא ועל אכילת מצה יש
לתמוה דהיאך יברך על אכילת מצה בלא מינטר הא מצת מצוה אינה אלא בדמינטר ... ונראה
דסבירא ליה לבעל העיטור דדבר תורה ודאי בכל מצה שהוא לחם עוני יוצא בה ידי חובתו
אפילו דלא מינטר ודרשת ושמרתם את המצות אסמכתא בעלמא היא
10.
רא"ש פסחים פרק י סימן כ
ומצה
בעי הסיבה בכזית ראשון וכזית של אפיקומן ואם אכל בלא הסיבה לא יצא כדאמר ריב"ל השמש
שאכל כזית מצה כשהוא מיסב יצא משמע מיסב אין לא מיסב לא ואם אכל בלא הסיבה יחזור
ויאכל בהסיבה
11.
ברכות דף לח, ב
דרש רב
נחמן משום רבינו ומנו שמואל שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה וחברינו היורדים
מארץ ישראל ומנו עולא משמיה דרבי יוחנן אמר שלקות מברכין עליהן שהכל נהיה בדברו
ואני אומר במחלוקת שנויה דתניא יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נמוח דברי רבי מאיר
ורבי יוסי אומר יוצאים ברקיק השרוי אבל לא במבושל אף על פי שלא נמוח ולא היא דכולי
עלמא שלקות מברכין עליהן בורא פרי האדמה ועד כאן לא קאמר רבי יוסי התם אלא משום
דבעינן טעם מצה וליכא אבל הכא אפילו רבי יוסי מודה
12.
פסחים דף קטו, ב
אמר רבא
בלע מצה יצא בלע מרור לא יצא
13.
פסחים דף קטז, א
רבן
גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה
ומרור ... מצה על שום שנגאלו אבותינו ממצרים [שנאמר ויאפו את הבצק אשר הוציאו
ממצרים וגו']
14.
פסחים דף לו, א
רבי
עקיבא אומר ... מה תלמוד לומר לחם עוני פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש
15.
פסחים דף כח, ב
אמר מר
ומנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא עובר בלא תעשה שנאמר לא תאכל עליו חמץ דברי
רבי יהודה אמר לו רבי שמעון וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת
ימים תאכל עליו מצות ורבי יהודה שפיר קאמר ליה רבי שמעון ורבי יהודה אמר לך ההוא
לקובעו חובה אפילו בזמן הזה הוא דאתא ורבי שמעון לקובעו חובה מנא ליה נפקא ליה
מבערב תאכלו
16.
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ה הלכות ח-ט
ושמרתם
את המצות כלומר הזהרו במצה ושמרו אותה מכל צד חמוץ: לפיכך אמרו חכמים צריך אדם
ליזהר בדגן שאוכל ממנו בפסח שלא יבוא עליו מים אחר שנקצר עד שלא יהיה בו שום חמוץ
17.
רמב"ם שם פרק ו הלכה ט
חלות
תודה ורקיקי נזיר שעשה אותן לעצמו אין יוצאין בהן שנאמר ושמרתם את המצות מצה
המשתמרת לענין מצה בלבד היא שיוצאין בה אבל זו משתמרת לענין
הזבח
18.
ספר שמות
יב, כב-כג
ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם
אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח
ביתו עד בקר: ועבר ה' לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח ה'
על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף:
19. ברכות דף ד, ב
דרבי יוחנן סבר גאולה מאורתא
נמי הוי אלא גאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא ורבי יהושע בן לוי סבר כיון דלא
הויא אלא מצפרא לא הויא גאולה
מעלייתא
20. רש"י דברים טז, ג
לחם עני - לחם שמזכיר את
העוני שנתענו במצרים
21. שמות א, יא-יג
וישימו עליו שרי מסים למען
ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס: וכאשר יענו אתו
כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל: ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך: וימררו
את חייהם בעבדה קשה
22. שמות ג, ז-ח
ויאמר ה' ראה ראיתי את עני
עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את מכאביו: וארד להצילו מיד
מצרים
23. בראשית טז, ו-יא
ותענה שרי ותברח מפניה:
וימצאה מלאך ה' על עין המים במדבר על העין בדרך שור: ... ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה
וילדת בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה אל עניך
24. שמות כב, כא-כב
כל אלמנה ויתום לא תענון: אם
ענה תענה אתו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו