נחמה ליבוביץ'

המרגלים

במדבר יג-יד

הערה מקדימה

ניחנים בזה חמשה-עשר קטעים מתוך דברי חכמים ופרשנים של דורות קודמים. אין הכוונה שהתלמידים ילמדו או אפילו יקראו את כולם . השימוש במפרשים צריך להיות מגוון מאד. יש שהפירוש משמש גירוי כדי להעמידנו על קושי בפסוק, קושי שהתלמיד לא ראה ולא היה חש בו כלל (ואולי אף המורה לא היה שם לב אליו אילו לא עיין בפרשן), מפני שאין הוא רגיל בקריאה איטית, בקריאה ביקורתית, בקריאה צמודה לטקסט ורגישה לכל פליאה סגנונית, לכל חריג לשוני, לכל תימה מבחינה רעיונית. יש ודברי הפרשן יבואו כדי לתת תשובה. לאחר שהתלמידים ניסו לפתור בעיה בכוחותיהם - בהצלחה או בלי הצלחה ; ויש שהפרשן ישמש כידי המורה כמסכם דיון שהתנהל בכיתה, ובמקרה זה אולי לא יקראוהו התלמידים כלל אלא המורה יקראהו לפני כיתתו או אולי יספר תוכן דבריו בלשון קרובה יותר לתלמידים מאשר לשונו של אותו פרשן ; ויש ששני פירושים שונים לאותו קושי יושמו לפני התלמיד כדי לחנך את התלמיד לשקול ולהבחין מעלתו וחסרונו של כל פירוש או כדי להראות עניין אחד מצדדים שונים; מחמשה-עשר הקטעים שנבחרו נראה אפוא שכמחציתם טובים לקריאת התלמידים, כפי שיבואר להלן. ובמחצית השנייה ישתמש המורה באחד מן השימושים שהוזכרו לעיל.

בדפים הבאים יש גם נסיון להדגים כיצד ניתן לשלב את לימוד הפרשנים בלימוד הפרק, הן תוך כדי העיסוק בפרק כולו מתוך ראייה כוללת, והן כשהכיתה עוברת לעסוק בפרטי הדברים ונתונה בתוך דיון בפסוק בודד או בקבוצת פסוקים.

אין הדפים הבאים מכוונים להיות מערך שיעור, אלא רק מעין רמזי עצות למורה שיבחר מהם את המתאים לכיתתו - כיתה ח'.

מוצע שההשוואה עם דברים א' תיעשה באותה כיתה שבה ילמדו את חומש דברים, והטעם מובן : תחילה יש ללמוד את סיפור המרגלים כפי שהוא כאן ויראוהו ראייה ראשונית. רק בבואם למשנה תורה לחזרה על סיפורים ידועים כבר תתעורר הפרובלימתיקה מעצמה : מה שונה? למה שונה?

אחרי קריאת שני הפרקים יג-יד בבית -

א. אולי כמבוא (אחרי קריאת הפסוקים א-ב) דברי הרמב"ן בראש הפרק. ויש כאן לשאול : ... מה עשו המרגלים (כלומר מה חטאם ?) כי משה אמר להם (פסוק יח) "וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב", ואמר להם בערים (בנוגע לערים) (פסוק יט) : "הבמחנים אם במבצרים". ועל כל פנים היו צריכים להשיבו על מה שציוה אותם, ומה פשעם ומה חטאתם כשאמרו לו : (פסוק כח) "אפס כי עז העם והערים בצורות גדולות ?" - וכי על מנת שיעידו לו שקר שלח אותם ? ואל תחשוב שהיה פשעם באומרם (פסוק לב) "ארץ אוכלת יושביה" בלבד, כי טרם שיאמרו (המרגלים) להם (לישראל) כן, (כבר) היה מריבת כלב עימהם.

כלומר: מה החטא, הלא עשו את שליחותם ?

ויש להשהות את התשובה עד לאחר לימוד הפרק לפרטיו, ולהתחיל מראשיתו. בפירוט השאלות ששאל משה, מוצע לכתוב על הלוח בצורה כזו:
וראיתם את הארץ מה היא. ואת העם היושב עליה

החזק הוא אם רפה

המעט הוא אם רב

ומה הארץ אשר הוא יושב בה

הטובה היא אם רעה

ומה הערים אשר הוא יושב בהנה

הבמחנים אם במבצרים

ומה הארץ

השמנה היא אם רזה

היש בה עץ אם אין.

אברבנאל (אולי לא לקריאת התלמידים אלא לקריאת המורה לפני התלמידים אחרי שהם מצדם ניסו להבחין בטיב השאלות, לקבוע מספרם, לסווג אותם לשאלות ביחס לעם, ביחס לארץ וכו' (דברי האברבנאל ישמשו רק כסיכום לעבודת התלמידים).

ב. והנה ציוה אותם משה על דרך כלל : וראיתם את הארץ מה היא, ואת העם היושב עליה - - - ובפרט העניין: ואתה תראה ששאל משה כאן שש שאלות: שתים מהן בעניין העם והם "החזק הוא הרפה" - "המעט הוא אם רב".

כי הראשונה שאל על האיכות אם המה אנשים חזקי בנין, אנשים גסים (בעלי גוף חסון) או אם הם בהפך - רפים וחלושים ... ואחר כך שאל על הכמות.. - המעט הוא אם רב.

עוד שאל בעניין הארץ המיושבת שתי שאלות: האחת מצד עניינה ויישובה "הטובה היא אם רעה", - הטובה היא מאויר טוב ובתים נאים ופרדסים ומעיינות מים. וכן שאלת "ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים" רוצה לומר: אם עריהם שהם מקומות חנייתם ויישובם הוא בלבד כבני קידר, יושבי אהלים, שחונים בשדה במקום מרעה בהמתם, או במבצרים. שיש להם כרכים תקיפים.

עוד שאל בעניין הארץ הבלתי מיושבת והוא הנעבדת על ידי בני אדם שתי שאלות אחרות:

(‎1) "ומה הארץ השמנה היא אם רזה

(‎2) היש בה עץ אם אין"

כי לא שאל זה על הארצות המיושבות, ולכך לא אמר "אשר הוא יושב בה". ושתי השאלות האלה האחת מהן "השמנה היא" - להוציא פירות הרבה, והשנייה "היש בה עץ אם אין" וזה לעשות פרות ולעצים לשרפת האש,. כי העצים הם מהדברים היותר הכרחיים אל החיים. והנה שאל על האילנות, לפי שארץ מצרים אשר יצאו משם לא היתה בעלת אילנות, וידוע שהארץ רבת הזרעים ומועטת האילנות[‎1].

ג. והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ

רמב"ן: שלא יפחדו בלקחם מפרי הארץ, פן יכירו בהם שהם מרגלים. הרמב"ן" עומד כאן על הפליאה, למה בא העידוד המיוחד של "והתחזקתם" דוקא כאן בציווי לקטוף משהו מן הפירות ולא בא כבר לפני כן, כאשר אמר "עלו זה בנגב".

בדברי המרגלים יש להשוות כין שלש הפעמים בהן הם מדברים.

‎1 כז - כט.

‎2 לא : לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו.

‎3 לב: הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא. וכל העם אשר ראינו בתוכה - אנשי מידות.

הראשון: דין וחשבון: תשובה לשאלותיו: תיאור של מה שראו באמת.

השני: חוות דעת (שלא נשאלו עליה כלל).

השלישי: דיבה = תיאור שאינו הולם את המציאות ... שקר.

(רצוי להטיל השוואה זו על התלמידים כעבודה שתוקה : "כתבו מה ההבדל בין שלושת הדיבורים הנאמרים מפי המרגלים (העשרה !)" ; ויש להוסיף בהטלת משימה כזו: "כתבו את ההבדל בשלוש מלים, לא יותר". כי התלמידים נוטים לספר את התוכן, לעשות פרפראזה לפסוקים, לתרגמם מן העברית המקראית לעברית עילגת שלהם, ואין הם מתאמצים כלל לראות את ההבדל בין סוג הדיבורים ולנסחם בבהירות. ואף-על-פי שעבודה שתוקה זו דורשת זמן, ומה שמורה יכול לומר להם ישירות בשלוש דקות, ידרוש מן התלמידים עיון וכתיבה של עשר דקות ויותר, הרי ברור ששכר העבודה העצמית והמאמץ עולה בהרבה על הפסד הזמן.)

ד. רש"י ד"ה וגם זבת חלב ודבש היא:

כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחילתו, אין מתקיים בסופו (אין יכולים לרכוש לו אימון).

רש"י מעמידנו כאן על התמיהה : הרי המרגלים רצו להסית את העם נגד עליה לארץ, אם כן למה פתחו לספר בשבחה ? זוהי דוגמה להסברת פסוק מתוך הקשרו. על התלמידים להבחין באי התאמה שבין כוונתם הרמה, המשתקפת בהמשך דבריהם ובין התחלת דבריהם בשבחה של הארץ.

להשוואת שלושת הדיבורים : אם נזכור שוב את שאלת הרמב"ן שהעמדנו בראש שיעורנו : במה חטאו? "וכי על מנת שיעידו לו שקר שלחם?", ייראה לנו כאילו בדיבור ראשון לא היה עוד שמץ של חטא, לכאורה לא חרגו ממלוא תפקידם שלשמו נשלחו, ואולם בעיון מדוקדק יתברר שכבר כדיבור ראשון רמזו על כוונתם הרעה. ודבר זה מברר אותו יפה -

ה. ר' יצחק עראמה - "עקדת יצחק" בהסברת דברי המרגלים:

- הוציאו עצמם מכלל מרגלים ונכנסו בכלל יועצים. ולזאת הסיבה חטאו מאד - משל לאדם האומר לשליח: "בוא נא אל בית התגר וראה לי שם טלית אחת שישנה בידו, והסתכל בטוב צמרה ופשתה, באורכה וברוחבה ובמראיתה ומחירה והשב לי דבר, כי חפץ אני לקנותה". והיה אם יבוא איש זה ויאמר : "ראיתיה והנה היא טובה ורחבה וצמרה טוב ונקי אבל מראיתה ירקרק או אדמדם ומחירה גדול שהיא אלף זהובים", הנה כבר יצא מכלל שליח ונכנס לכלל יועץ...

אין לתת לתלמידים את המשך דבריו והם יינתנו כאן רק למורה :

במה שהטעים דבריו במלת "אבל" כיון לומר: הנה מצד צמרה ושיעורה היא נאותה לך, אמנם מצד מחירה לא תיאות לך. כבר יש לתגר תלונה גדולה עליו במה שיעץ על מה שלא שאלוהו, וגם אין למשלח לסמוך עליו כי הוא (=המשלח) היודע מה ראוי לו. וכן הוא העניין עצמו בנידון שלפנינו, כי אם היו המרגלים משיבים: "באנו אל הארץ אשר שלחתנו והעם רב וחזק והערים גדולות" - הנה לא היו חוטאים בזה כלל, ששליח צריך לעשות שליחותו, ולהשיב דבר אמת לשולחיו. אבל כשאמרו "אפס כי עז העם ..." הנה כבר כיונו לתת עצה בעניין ההליכה.

כאמור : יש לתת לתלמידים רק את המשל, כפי שנאמר לעיל (עד "ונכנס לכלל יועץ") ולדרוש מן התלמידים לחפש את הנמשל למשל, באיזו מלה חרגו המרגלים מתפקידם לתת דו"ח אובייקטיבי מבלי לערב בו חות דעת אישית. (החשיבות של תרגיל זה גדולה מעבר למשמעות פרקנו, והיא ההבחנה בין מסירת עובדה ובין הערכת העובדה. וכן עשוי תרגיל זה להעמידם על כך, כיצד אתה בתוספת של מלה אחת, מלה קטנה ואפורה, מגניב את דעתך האישית למה שנראה דין וחשבון אובייקטיבי).

אפשר גם ללכת בדרך הפוכה : לשאול תחילה : האם מסרו דו"ח עניני, או ערבבו כבר בדיבור ראשון חוות דעת? ולקרוא את דברי בעל העקדה כאישור לדבריהם, אם מצאו את הפתרון או כפתרון השאלה אם לא מצאוהו.

פסוק לב:

ויוציאו דיבת הארץ אשר תרו אוחה אל בני ישראל לאמור : הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא.

ו. רמב"ן : וטעם ויוציאו דיבת הארץ - אל בני ישראל, כי הלכו מלפני משה ואהרן והיו אומרים באוהליהם כי היא ארץ אוכלת יושביה, כי מתחילה כשהיו אומרים להם לפני משה ואהרן שהארץ זבת חלב ודבש זולתי שהעם חזק, וכלב היה אומר: כי יכול נוכל לה, היו העם פוסחים (על שתי הסעיפים) ומהם בוטחים בכוחם וגבורתם ומהם בוטחים בעזרת ה', אז הוציאו להם המרגלים דיבה בפני עצמם דכתיכ "הארץ אשר - ארץ אוכלת יושביה היא", עד שילינו כל העדה, כדכתיב (יד, לו) "וישובו וילינו עליו את כל העדה להוציא דיבה על הארץ".

והיה זה כי האנשים האלה בראותם העם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים (המליצה שאולה מעמוס ב, ט), נפל פחדם עליהם והמסו לבב אחיהם. וכאשר ראו כי עדיין היו ישראל נועצים לעלות ויהושע וכלב מחזקים את לבם, הוציאו דיבה בשקר כדי לבטל עלייתם על כל פנים.

הרמב"ן מעמידנו כאן על הטכניקה של הסתה, של יצירת פאניקה. חשוב שהתלמידים, אם יקראו את הקטע הנ"ל, ימצאו על מה מבוססת השערת הרמב"ן ושאמנם כן היה התהליך: והנה בתחילה נאמר: (כו) "ויבואו אל משה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישראל וישיבו אותם דבר - ויראום את פרי הארץ ויספרו לו (למשה) -

היינו : הדו"ח נמסר בפומבי גדול בפני העדה, אף בפנייה אל משה אשר שלחם "באנו אל הארץ אשר שלחתנו" (אתה, משה).

ואילו בפסוק לב נאמר :

ויוציאו את דיבת הארץ אשר תרו אותה אל בני ישראל

כאן לא דיברו עוד בפני משה ואהרן אלא "הוציאו להם דיבה בפני עצמם" - באוהליהם. ועיין להלן (ט). התלמידים (וגם כל קורא מבוגר) לא ירגישו בהבדל הדק הזה בין "וישיבו אותם דבר - ויספרר לו" ובין "ויוציאו דיבה אל בני ישראל", וטוב שמתוך דברי הרמב"ן יגיעו אליו. הרמב"ן מוסיף לדבריו דלעיל עוד הערה לשונית, אשר אולי כדאי לעמוד גם עליה .

רמב"ן

ז. ודע כי "מוציא דיבה" הוא אשר יאמר שקר, אבל המגיד אמת יקרא "מביא דיבה", כמו שנאמר (בראשית לז, ב) "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם"

ועל זה נענשו למות במגפה שנאמר (יד, לז) "וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה".

השימוש בביטוי "הוצאת דיבה" הולם כאן את השימוש המשפטי שלנו היום, מפני שהמאשים את חברו ב"הוצאת דיבה" צריך להוכיח שהדבר הנאמר עליו אינו אמת! ואם אמת הוא - אין כאן "הוצאת דיבה".

בדברי הרמב"ן האחרונים (ו-ז) הגענו לתשובת השאלה שהעמדנוה בתחילת שיעורנו : במה חטאו ?

לסוף הפרק נוסיף עוד עימות של שני פרשנים הרוצים ליישב אותו קושי, אבל פתרונותיהם שונים.

ח. לג - ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם.

רש"י ד"ה וכן היינו בעיניהם:

שמענו אומרים זה לזה : "חגבים[‎2] יש בכרמים כאנשים".

ספורנו ד"ה וכן היינו בעיניהם :

כחגבים או פחות מזה, ובשביל זה לא קמו עלינו, כי לא החשיבו אותנו ויבזו בעיניהם להרע לנו.

הקושי לשני המפרשים : מניין יודעים המרגלים כיצד היו בעיני הענקים ? והרי אין הם יכולים אלא לומר, כיצד היו בעיני עצמם ? וההבדל בין שני המפרשים הוא כהבדל בין היסק ישיר לבין היסק עקיף. לפי רש"י הסיקו מסקנה זו ממה ששמעו באוזניהם. (וכאן יש להבהיר לתלמידים את ההומור שבמדרש זה, ענקים אלה המביטים מגובה מרומים על קטני אדם הרוחשים שם בין הגפנים - כעין חגבים.) ואילו לפי ספורנו הסיקו מסקנתם מהתנהגותם, מתגובתם של יושבי הארץ או כיתר דיוק מחוסר תגובתם.

ללימוד פרטי פרק יד ראוי להקדים שאלה : האם צדק המחלק לפרקים בסיימו פרק במקום שסיים ובראותו ב"ותשא כל העדה" התחלה חדשה ? או האם צדקה המסורה בחלקה לפרשיות : פרשה אחת יג, א, עד יד, י ובפתחה פרשה חדשה בפרק יד פסוק יא ? ואולי מוטב לא לשאול "מי צדק" אלא לשאול : מה היו נימוקיו של כל אחד מהם? כי דווקא במקומנו יש הגיון רב בכל אחת משתי החלוקות.

המחלק לפרקים ראה : פרק יג חטא המרגלים. מפרק יד א והלאה - חטא העם ועונשו.

המחלק לפרשיות ראה : פרק יג, א-יד, החטא (של המרגלים ושל העם) יד, יא עד סוף הפרק - העונש.

ואף כאן חיפוש אחר תשובה נכונה הוא טוב לעבודה שתוקה בכיתה. ואולי - מפני שעבודה זו מצריכה עיון רב, כעבודת בית.

חטא העם מתואר - הן בהתנהגותם, הן בדבריהם - בפסוקים א - ד ומגיע לשיאו בפסוק י.

ט. אולי כדאי להביא את דברי הרמב"ן ד"ה ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז :

לא יזכירו דיבת הארץ לאמור גם כן: "והארץ משכלת ורעה", כי יסתירו העם הדבר הזה ממשה, מפני שלא אמרו השלוחים (=המרגלים) כן, בהשיבם דבר אליו ואל כל העדה. כי משה ואהרן יעידו בם, כי שקר דיברו, והמרגלים עצמם הסתירו זה ממשה, מדעתם שהוא יודע בענייני הארץ ממצרים וממדין השכנים לה. על כן היו אומרים הדיבה הזאת לעם באוהליהם בדרך סוד...

גם כאן יוכל המורה לדרוש מתלמידיו, שימצאו הם עצמם מה מדברי המרגלים (שנאמרו בפרק יג) מזכירים בני ישראל עתה בתלונותיהם על משה ועל אהרן, ומה מדבריהם אין הם מזכירים. ובזה תהיה הוכחה נוספת למה שאמר הרמב"ן מקודם (עיין מס' א); שאת דברי הדיבה "ארץ אוכלת יושביה" לא אמרו, לא העזו לומר בפני משה ואהרן, אלא אמרו בלכתם מאהל לאהל להסית את ישראל "בדרך סוד".

חשיבות עיון זה הוא בקניית הרגל להשוות טקסטים השוואה מדויקת ובהוצאת מסקנות מן השינויים. אם אומר א' דבר לב' ובא ב' אל ג' ומוסר לו את דברי א', יש להטות אוזן ולבחון, האם הדברים הנמסרים הם הם הדברים שנאמרו, ואם חלו שינויים, יש לשאול, מה המניעים להוספה ולהשמטה ולשינויי סדר וכד'. אחרי שהתלמידים ניסו לגלות את ההבדלים, ניסו והצליחו או ניסו ולא הצליחו, יכול המורה לקרוא לפניהם את דברי הפרשן, העומד על הבדלים אלה, אבל עיקר ערכו של הפרשן הוא שיפקח עיני המורה לראות שיש כאן מקום להשוואה[‎3].

לפרק יד א -י

המדברים העיקריים בחלק השני של יג היו המרגלים. המדברים בחלק הראשון של יד (א - י) הם "כל העדה" מצד אחד ויהושע וכלב מצד שני. פרשנים קדמונים מעמידים אותנו על הדומה והשונה בדברי עשרת המרגלים ושני המרגלים :
דברי המרגלים פרק יג דברי יהושע וכלב פרק יד
לב: הארץ אשר עברנו בה לתור אותה

ארץ אוכלת יושביה היא

כז: באנו אל הארץ אשר שלחתנו

וגם זבת חלב ודבש היא

ז: הארץ אשר עברנו בה לתור אותה

טובה הארץ מאד מאד.

ח : אם חפץ ה' בנו

והביא אותנו אל הארץ הזאת

ארץ אשר היא זבת חלב ודבש

אברבנאל מפרש את דברי כלב ויהושע:

אל תתפתו אל הדיבות שהאנשים האלה הוציאו ובדו מלבם על הארץ, כי אם הם עברו בארץ לתור אותה - גם אנחנו עברנו בארץ לתור אותה, וראינו כל מה שראו אלה המרגלים.

אם כן משפט הלואי ביד, ז "אשר עברנו בה לתור אותה" בא כנגד משפט הלואי ביג, לב. וכנגד "ארץ אוכלת יושביה" העמידו את "טובה הארץ"... ובזה תשובה לשאלות פרשנים: למה לא אמרו "טובה היא"? אלא כשם שהראשונים חזרו על הנושא "ארץ" אחר משפט הלואי, גם הם כמחקים את דבריהם חוזרים על הנושא. וכנגד ה"גם זבת חלב ודבש" שהיא מעין הודאה בעל כורחם, באה כאן ההדגשה של "אשר היא זבת חלב ודבש", דווקא היא.

אין אני מציעה שיקראו התלמידים את דברי הפרשן, גם לא שיקרא המורה להם את דברי הפרשן, אלא שיעמיד אותם על ההשוואה ויתן להם להתרשם מן הדומה ומן השונה ולהסבירו.

*

תפילת משה יד, יג - יט היא קשה בעיקר בגלל המבנה התחבירי המסובך מאד. אולי יעזור כאן העיון בדברי רש"י, ואולי מוטב להסביר להם את הדברים בלי לעיין בו. ואולי תעזור כתיבה כזו על הלוח :

יג : ויאמר משה אל ה' :

ושמעו מצרים כי העלית בכוחך את-העם הזה מקרבו

יד: ואמרו אל-יושב הארץ הזאת

שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה

אשר-עין בעין נראה אתה ה'

ועננך עמד עליהם

ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם

ובעמוד אש לילה

טו : והמתה את-העם הזה כאיש אחד

ואמרו הגויים אשר שמעו את שמעך לאמר

טז : מבלתי יכלת ה' להביא את-העם הזה

אל הארץ אשר-נשבע להם

וישחטם במדבר

י. רש"י יג - טז (ודבריו אלה נאמרו בהמשך אחד שלא כדרכו של רש"י בפירושיו)

יג : ד"ה ושמעו מצרים : ושמעו את אשר תהרגם

יג: ד"ה כי העלית: "כי" משמש בלשון "אשר"

והם ראו אשר העלית בכוחך הגדול אותם מקרבם וכשישמעו, שאתה הורגם לא יאמרו שחטאו לך,

אלא יאמרו, שכנגדם יכולת להילחם אבל כנגד יושבי הארץ לא יכולת להילחם, וזו היא

יד : ד"ה ואמרו אל יושבי הארץ הזאת ;

כמו: על יושב הארץ הזאת

ומה יאמרו עליהם ?

מה שאמר בסוף העניין : "מבלתי יכולת ה'" - בשביל ששמעו, כי אתה ה' שוכן בקרבם, ועין בעין אתה ה' נראה להם, והכל בדרך חבה ולא הכירו בך שניתקה אהבתך מהם עד הנה

טו : ד"ה והמת את העם כאיש אחד, פתאום, ומתוך כך יאמרו הגויים אשר שמעו וגו'

טז : ד"ה מבלתי יכולת : לפי שיושבי הארץ חזקים וגיבורים ואינו דומה פרעה לשלושים ואחד מלכים.

זאת יאמרו על יושבי הארץ הזאת :

"מבלתי יכולת" - מתוך שלא היתה יכולת בידו להביאם - שחטם!

אולי יתברר על ידי כך ש"ואמרו הגויים" של פסוק טו אינו אלא חזרה על "ואמרו" של פסוק יד, חזרה הנדרשת בגלל המאמר המוסגר הארוך. ואילו המאמר המוסגר (יד) מן "שמעו כי אתה ה'" עד סוף י"ד, דרוש להראות, שההריגה האיומה באה על רקע מעשי חסד ואהבה של ה' לעמו - ואם כן ההריגה לא תהיה בעיני העמים עונש על מעשים רעים, כי אם הוכחה ל"בלתי יכולת" של אותו אל.

*

רצוי שישוו תפילה זו של משה לתפילתו אחרי חטא העגל ויתברר שבמקום שלש הטענות שטען משה שם (פנייה לרחמי ה' וחסדיו שעשה עימהם, הזכרת האפשרות של חילול ה' בעולם, וטענת ההבטחה שהבטיח ה' לאבות) לא נזכרה בתפילת משה כאן אלא טענה אחת ויחידה והיא טענת חילול שם ה'. במשמעותה של טענה זו עסק המורה עם תלמידיו ודאי במקום הראשון. בתפילת משה אחרי חטא העגל. יש לחכות אם ישאלו התלמידים (שם או פה) את הקושיה הגדולה על טענתו של משה, הקושיה שניסח אותה אברבנאל:

יא. איך חשב משה, שהשופט כל הארץ לא יעשה משפט מיראתו מה שיאמרו מצרים בסכלותם ? והוא יתברך לא יירא מרבבות עם, כי הוא השלם בעצמו, ומה יתן לו ומה יוסיף לו, כי יכבדוהו מצרים או בהפך מזה, שבעבורו ימנע לעשות משפט בעולמו ובעמו ?

או בנוסח חריף עוד יותר ר' יצחק עראמה :

"למה יאמרו מצרים" - מה טענה היא זו? וכי בשביל השוטים תלקה מידת הדין ?

ואם לא ישאלו (וזה סימן שלא הורגלו להקשות קושיותיהם, להיתקל בעצמם בקשיים, אלא שהורגלו רק לענות לשאלות אם נשאלו - כלומר שהורגלו לחכות עד שהמורה יעוררם ואין הטקסט עצמו מגרה אותם), אז יש לקרוא לפניהם את השאלה - בלשון הנ"ל או בלשון אחרת - ואין לחכות לתשובה מצדם, אלא להסביר את רעיון חילול ה' :

בעשר מכות למדו שתכלית כל המכות היתה "למען תדע כי אני ה"', "בעבור תדע כי אין כמוני", וכו' וכו' (עשר פעמים "ידע" בסיפור עשר המכות, תשע כתגובה ל"לא ידעתי את ה'" של פרעה). והנה הוכח שרוצה הקב"ה בחינוך בריותיו, רוצה בהתקרבם לדרך האמת; ואם תהרגם - כן טוען משה - לא יובן העונש נכונה ויוסקו מסקנות הפוכות מזו של "דעת את ה'". ובמקום שיתקדש שמך בעולמך ויכירו וידעו כל יושבי תבל באמיתותך - יתחלל שמך וישקעו בני אדם בטעויותיהם. וכפי שנאמר לא אחת, לא די בעונש שיהא צודק, הוא צריך להיות גם מובן.

רעיון זה חוזר ונשנה במקרא : יהושע "מה תעשה לשמך הגדול", בירמיהו יד "עשה למען שמך", ביחזקאל כ, ובהרבה מקומות בתהלים :"למה יאמרו הגויים איה אלוהיכם"[‎4].

לשאלה למה לא הזכיר משה כאן את הבטחת הארץ שניתנה לאברהם, ליצחק וליעקב כפי שהזכירן בתפילתו אחר חטא העגל עונה הרמב"ן : יב. יז ד"ה ועתה יגדל נא :

- כי לא בזכות אבות נתפלל משה עכשיו ולא הזכיר בתפילה הזאת "לאברהם ליצחק וליעקב" כלל, והטעם בעבור שהארץ ניתנה לאבות ומהם יירשוה, והם מורדים באבותם ולא היו חפצים במתנה שלהם, אשר האבות היו בוחרים בה מאד, ואיך יאמר (משה) כאן (מה שאמר בשמות לב, יג) "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם ... וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם". והם אומרים: אי אפשנו (אין אנו רוצים) במתנה זו.

עוד יש להשוות את הדברים אשר עלולים המצרים ו"הגויים" לאמר שעל ידם יתחלל שם שמים :

אחרי חטא העגל (שמות לב, יב):

למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם להרג אותם בהרים

(במדבר יד, טו - טז) אחרי חטא המרגלים :

ואמרו הגויים אשר שמעו שמעך לאמור מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ

כי המצרים אשר ראו את כל הנסים והנפלאות עד לקריעת ים סוף (ועד בכלל) לא יוכלו לטעון "מבלתי יכולת" - אבל יטענו שאל זה - אם כי הוא חזק - הוא אכזרי, הוא מתעלל בבריותיו. ויש אומרים שכאן רמז לאלוהי מצרים "רע". וככר רמזו לכך חז"ל.

יג. רש"י י, י ד"ה ראו כי רעה נגד פניכם:

...ומדרש אגדה שמעתי: כוכב אחד יש ששמו "רעה", אמר להם פרעה : רואה אני באיטצגנינות שלי אותו כוכב עולה לקראתם במדבר והוא סימן דם והריגה. וכשחטאו ישראל בעגל וביקש הקדוש-ברוךהוא להורגם, אמר משה בתפילתו ; "למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם" - זוהי שאמר להם: "ראו כי רעה נגד פניכם".

גם המחקר המודרני רואה בדברי פרעה אלה רמז לאל המצרי 'רע' ואלה דברי קאסוטו בפירושו לשמות עמ' ‎85 לפרק י פסוק י:

ראו כי רעה נגד פניכם .,, גם כאן אולי, כפי מה שהוצע כבר, יש לראות מעין רמז לאל המצרי 'רע', אל השמש, ראש הפנתיאון המצרי, דעו כי כוח האל שלי יקום נגדכם.

ואילו אחרי חטא המרגלים טוען משה שהכנענים אשר לא ראו את כוח ה' וגבורותיו יטענו מבלתי יכולת. ועיין דברי רש"י שהובאו לעיל ד"ה "מבלתי יכולת".

*

בקטע העוסק בהודעת העונש כ-לה, יש לעמוד על ההבדל בין שני הקטעים ‎1) כ-כה ‎2) כו-לה. הראשון מודיע את העונש למשה, השני מיועד להודעה לישראל, ובו פירוט רב על הראשון. חשוב יותר מהשוואה זו הוא הרעיון, שאין זה רק עונש אשר מטרתו להכאיב, לצער, לגמול אלא גם לתקן, לחנך. ורצוי שהמורה יקרא לפני התלמידים - אולי בשינוי לשון קצת - את דברי הרמב"ם הבאים:

יד. מורה נבוכים ג פרק לב:

- שאין בטבע אדם שיגדל על מלאכת עבדות בחומר ובלבנים והדומה להם ואחר כן ירחץ ידיו לשעתו מלכלוכם וילחם עם ילידי הענק פתאום - שהיה מחכמת השם להסב אותם במדבר עד שילמדו גבורה, כמו שנודע, שההליכה במדבר ומיעוט הנאות הגוף מרחיצה וכיוצא בהם יולידו הגבורה והפוכם יולידו רך הלבב, ונולדו גם כן אנשים, שלא הרגלו בשפלות ובעבדות...

לעניין "המעפילים" מ-מה יש להדגיש שאין זו חזרה בתשובה מצדם, שהרי החוזר בתשובה בלב שלם, המכיר בחטאו ורוצה לתקן המעוות, מקבל על עצמו את הדין ואינו רוצה להשתמט מן העונש שהוא תוצאת-מעשיו. ואילו "המעפילים'" רצו לעקוף את העונש, ולא לקבל מרות. וכדברי אברבנאל:

טו. ומשה הוכיחם: "למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח". כלומר: גם בזה ממרים אתם. כשהייתי אומר לכם (דברים,א, כא) "עלה רש אל תירא ואל תחת", כי ה' הוא הנלחם לכם - לא אביתם

לעלות, ועתה ה' אומר לכם : פנו וסעו המדברה דרך ים סוף - תאמרו "הננו ועלינו" - אל תעשו כן !

אין להביא את הקטע המפורסם מתוך "מתי מדבר" של ביאליק כמקבילה, כי הכיוון שם אחר לגמרי, ובשביל כיתה ח' השוואה זו מסובכת מדי.

בתוך: תכניות ותכנים בחינוך ובהוראה, חשמ"ג, עמ' ‎61-74.


[1] וחיזוק לדבריו האחרונים ע', רש"י בראשית יג י' ד"ה כגן ה' : לאילנות, ד"ה כארץ מצרים: לזרעים.

[‎2] בחומשים שלנו מודפס בדברי רש"י "נמלים יש בכרמים" אך כבר העיר המזרחי על רש"י, שאין לזה כל משמעות, אלא יש לגרוס "חגבים יש בכרמים", כפי שאמרו המרגלים ויש גורסים "הנמלים יש בכרמים" שגם הוא כחגב ממיני הארבה.

[‎3] בהשוואות מסוג זה עסקו בעיקר הפרשנים הספרדים המאוחרים יותר, בעל העקדה, האברבנאל, האלשיך, בעל אור החיים, ובמאה ה‎19- המלבים והעמק דבר. אם שני המקומות המקבילים משתרעים על מספר פרקים, יש להכין לתלמידים טבלה בהעמדת המקבילות אלה מול אלה. וע' בגיליונות לפרשת השבוע שלי : חיי שרה תשי"ב ; מקץ תש"ט ; ויגש תש"ה ; ויחי תשי"א ; בראשית תשט"ו ; מקץ תשט"ו ; בא תשכ"ג ועוד.

[‎4] ביתר חריפות נאמר רעיון זה בשירת האזינו בפסוקים כו-כז. שם לא המתפלל מבקש על דחיית העונש, על ביטול עשיית דין, בטענת חילול ה' בעולם בעני הגויים, אלא שם ה' עצמו אמר, שלא יעשה בישראל דין פן יאמרו "ידנו רמה ולא ה' פעל כל זאת" ויעוין להבהרת הרעיון הזה לעמקו דברי הרמב"ן שם ד"ה אשביתה מאנוש זכרם וביחוד המלים והטעם בטענה הזו איננו כרוצה להראות... עד יישלם ישאר בהם (במשנת העולם) יודע את בוראו.