לע"נ רעי-חניכי
בן ציון ז"ל
בנימין הכהן ז"ל
צבי ז"ל הי"ד
שמלאו שנתיים לנפילתם.
מוקדשים דברים על הפרק
"וירק את חניכיו" בראשית פרק י"ד
"עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכלם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו"
נסיון מר וקשה עבר על אומתנו במלחמת יום-הכיפורים תשל"ד. מלך מלכי-המלכים הקב"ה, בזעמו על עמו, שלח בהם את ה"נחשים השרפים" - אומות - ערב, הנמשלים לנחשים, ושרפו בנו שרפה גדולה. וכנאמר על "נדב ואביהוא", שהיו קדושי ה', "ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה'" (ויקרא י' 6) - בוכים אנו ואבלים על מותם של בחורינו היקרים. וכנהוג בעמנו, מדורי-דורות , קובעים למוד תורה לעילוי נשמות הנופלים, נקדיש גם אנו עיון בפרק י"ד שבספר בראשית. עיון מעמיק בתכנו ובמשמעותו של הפרק, בלא הזדקקות לפרשנים, אלא לדברי חז"ל בלבד.
נראה לי שעיון בפרק זה הולם וראוי להקדשה לזכרם של רעי-חניכי, היות ופרק זה הוא הראשון בכתבי-הקדש העוסק במלחמה על ארץ-ישראל, מלחמה הנערכת בתוככי ארץ-ישראל. אברהם אבינו ניצח את ארבעת המלכים הבאים מצפון, וכובש מידם שטחים נרחבים, שנפלו בידיהם בעת מסע כיבושיהם - לקראת מלחמתם במלכי סדום ועמורה.
בפרק ט"ו "ברית בין הבתרים" יש אשור אלקי על מעשיו של אברהם בארץ ישראל המערבית (הליכה לארכה ולרחבה) ובארץ ישראל המזרחית (ניצחון על ארבעת המלכים) - ואשור זה קובע את הבעלות (המעשית) של עם ישראל , בכל חלקי - ארץ-ישראל "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת: מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת, את הקיני ואה הקנזי ואת הקדמוני ואת החתי ואת הפריזי ואת הרפאים ואת האמורי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי" (ט"ו 18-21) זוהי ארץ עשרה עממין - מהם הנזכרים בפרק י"ד (רפאים - פסוק ה' אמורי פסוק ז' - יבוסי - מלך שלם - פסוק י"ח).
אישור למעמדו המיוחד של אברם בארץ, ניתן גם על ידי מלכי-צדק מלך שלם בבואו לקראת אברהם, ומאוחר יותר ע"י בני חת המכנים אותו "נשיא אלקים" (פרק כ"ג 6) .
דמותו של אברהם, אבי האומה העברית, צפה ועולה מתוך פעילותו הרבה המפורטת בפרקים י"ב-י"ג. אברהם הולך... עובר. .. בונה. .. נוסע. .. יורד... נפרד... פעלים רבים שזורים בתוך ספור הדברים השוטף בפרקים י"ב-ט"ו. בפרק י"ד אברם הוא לוחם. אברם נעזר בשלוש מאות ושמונה עשר חניכים (ואולי הם "הנפש אשר עשו בחרן" - שהכניסם אברהם תחת כנפי השכינה אברהם המחנך - הקורא בשם ה') ברדיפה אחר צבאות ארבעת המלכים, גובר עליהם ומציל מידם את לוט בן אחיו.
לפנינו ספור רב-חשיבות מבחינה דתית ולאומית. נצחונו של אברהם על כובשי עבר-הירדן המזרחית וקבלת-הפנים שזכה לה, אברהם, מידי מלך ירושלים - מוכיחים בעליל מיהו "אדוני הארץ".
פרקנו זה הוא גם בחינת "מעשה אבות - סימן לבנים"; כאשר אנו למדים ממנו כיצד ינהג עם ישראל במלחמותיו.
אצילות נפשו של אברהם עומדת בנגוד מחלט לסדומיות השקועה בחלקים מסוימים שבפרק; ולא לחנם מציין הפרק, לראשונה, את תארו של אברהם העברי, כאשר כל העולם מעבר מזה ואברהם מעבר מזה.
ה"סדומיות" - הגלומה בפרק "מתגלית" לנו - בשלשה מישורים ספרותיים - לשוניים סמוכים:
א. השם "סדום" מוזכר בפרקנו שבע פעמים ובפסוקים: 2, 8, 10, 13, 17, 21, 22) וזהו מספר משמעותי.
ב. לשונו של פרק זה רומזת במכוון לפרשת סדום ועמורה (שבפרק י"ט בספרנו) - מה נגלה בהשוואה.
פרק י"ט
פרשת סדום ועמורה.
1. השרש י.צ.א. מזכר בפרק פעמים הרבה
(בפסוקים 23,16.14,12,8,6,5) .
2. השרשים נ.ו.ס. מ.ל.ט. (21,18,17)
3. "לא אוכל להמלט ההרה" (19)
4. "ותחי נפשי" (20).
5. לוט נצל בזכות אברהם "ויזכר אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה" (29) .
פרק י"ד
מלחמת המלכים.
1. בפרקנו השרש י.צ.א. בפסוקים 18,17,8.
2. בפרקנו נ.ו.ס. (פעמים בפסוק 10).
3. "הרה נסה" (10)
4. "תן לי הנפש" (21)
5. לוט נצל על-ידי אברהם "וגם את לוט אחיו ורכושו השיב" (16).
ג. דמותו של מלך סדום המובס שאינו מצטרף לאברהם במלחמתו, מתגלית בכך שלא קדם את אברהם בלחם וביין (כך נהגו בסדום ...) ובדבורו הקצר - הציווי - "תן לי הנפש והרכוש קח לך". היכן הכרת התודה על מלחמתו ונצחונו של אברהם? האם הצעת הרכוש היא הפיצוי והתחליף לתודה ולהקדמת החוזרים משדה הקרב בלחם וביין?
הכתוב "מביע" את מורת רוחו מהתנהגותו של מלך סדום בהפסקה שבין פסוקים 17 ל21-, המספרים על מלך סדום - בין הפסוקים האלו - בא הספור על מלך שלם.
פסוק 17 "ויצא מלך סדום לקראתו. . ."
פסוקים 18-20 "ומלכי צדק... ויברכהו... וברוך". ..
פסוק 21 "ויאמר מלר סדום. . ."
בפרקנו שלושה דוברים - אברהם, מלכי-צדק - מלך סדום. למלך סדום "מוקדשות" שש מלים בסה"כ מתוך ששים ואחת - בדבור ישיר.
התנהגותו של אברהם- מובלטת על רקע ה"סדומיות", הוא דוחה, מכל וכל, את הצעת מלך סדום. הוא דואג, דאגה אבהית, לבני בריתו - ענר, אשכל וממרא, ולאותם לנעריו-חניכיו שישבו על הכלים, ולא נטלו חלק במלחמה. ממנו למד דוד - הנוהג אף הוא באצילות - מוסרית באוירה "עמלקית" , לאחר שובו מהכות את העמלקי (שמואל א' פרק ל' 24) המלה "חלק" חוזרת פעמים בפסוק זה כבפסוק 24 בפרקנו.
התנהגותו המיוחדת של אברהם מודגשת גם באחוותו (המלה "אח" מופיעה ארבע פעמים בפרק 13, 14, 16 "כי אנשים אחים אנחנו" י"ג 8) המציל את לוט שזה עתה נפרד ממנו, בעקבות יריבות בין הרועים.
לסכום הדברים נאמר: כי לנסיון מלחמת-המלכים היו תכליות רבות, אותן נסינו לראות על רקע המסגרת הספורית והלשונית של הפרק.
בתוך: שמעתין, חשון תשל"ו, עמ' 11-13.